פסק-דין בתיק ת"א 14226-06

מבוא

1. התובע 1 (להלן- "התובע"), יליד 22 ביולי 1963, נפגע בתאונת עבודה שאירעה ביום 15.11.1999. במועד התאונה היה התובע עובד זר שהגיע לארץ מרומניה, ושובץ לעבודה כפועל בניין באתר בנייה בגן הטכנולוגי בירושלים. כפי שפורט בכתב התביעה, אירעה התאונה תוך כדי ביצוע עבודת ניקיון במערכת צינורות של משאבת בטון.
2. התובע 2, הוא המוסד לביטוח לאומי, הגיש תביעה נגד נתבעות 2 עד 5, על פי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ד- 1964, בגין קצבאות ששילם לתובע ושהוא עתיד לשלם לו בגין התאונה.
3. התביעה הוגשה נגד מספר נתבעות כדלקמן- נתבעת 1 (להלן- "נאות גולן"), חברת כוח אדם אשר העסיקה את התובע במועד התאונה, שילמה את שכרו, ושלחה אותו לעבודה אצל נתבעת 2; נתבעת 2 (להלן- "פרץ מהנדסים"), שימשה במועד התאונה כקבלן הראשי בביצוע עבודות הבנייה באתר הבנייה בגן הטכנולוגי בירושלים. בכתב התביעה נטען שהתובע  עבד עבורה באתר כטפסן וכפועל בניין; נתבעת  3 (להלן- "המגן"), מבטחתה של פרץ מהנדסים; נתבעת 4 (להלן- "משאבות ישראל"), בעלת משאבת הבטון שבמהלך ניקוייה נפגע התובע, ומפעילתה של המשאבה האמורה; נתבעת 5 (להלן- "סהר"), מבטחתה של משאבות ישראל.
4. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת האחריות והאשם התורם, וכן בהערכת הנזק שנגרם לתובע והפיצוי לו הוא זכאי בגין נזקיו.
5. בהתאם להסכמה דיונית בין הצדדים, התבקש בית המשפט לפסוק בין הנתבעות בסוגיית כפלי הביטוח, אף שלא הוגשו הודעות לצד שלישי.

נסיבות התאונה

גרסת התובע

6. בכתב התביעה תיאר התובע כי ביום התאונה, במהלך עבודתו באתר הבנייה, נתבקש לבצע יחד עם עובדים נוספים, ניקיון במערכת הצינורות של משאבת הבטון. לשם כך קיבל הוראה לפרק את צינור הקומפרסור, אשר הוצמד לזרנוק הבטון. לפתע נפתחה ההברגה בין הצינורות בלחץ האוויר, התובע הועף למרחק של מספר מטרים ונפל על משטח הבטון. פניו וצווארו כוסו ברסיסי הבטון אשר עפו מהצינור.
7. עוד פורט בכתב התביעה כי בברז השסתום לשחרור לחץ האוויר (ברז הפריקה), לא הייתה ידית, כיון שהיא נשברה, ועל כן התאפשרה פתיחת הברז רק באמצעות פלייר או מפתח, בניגוד להוראות הבטיחות.
8. נטען בכתב התביעה שלפני הפירוק לא קיבל התובע הוראה לשחרר את הלחץ שבצינור באמצעות הברז, ועל כן פירק את הצינור ללא הפעלת הברז. יומיים לאחר התאונה החליפה משאבות ישראל את הברז הלקוי בברז חדש.
9. בתצהיר עדות ראשית פירט התובע שביום האירוע הורה לו מוחמד, מנהל העבודה, (בעל הבית על פי ניסוחו), לעבוד עם משאבת הבטון. על פי האמור בתצהיר, סירב התובע לעשות כן, ואמר למוחמד שהוא אינו רוצה לעבוד עם המשאבה כיון שלא קיבל הכשרה מתאימה לכך. מוחמד לא ויתר לו כדבריו, והורה לו ללמוד את העבודה מחברו, ג'יקו בודאה, אשר היה עתיד לשוב לרומניה בתוך שלושה עד ארבעה ימים.
10. התובע פירט בתצהיר עדותו הראשית שניסה במהלך היום ללמוד מחברו את העבודה עם הזרנוק, אך הדבר לא עלה בידו. בעל הבית ראה זאת, ועל כן שלח לעזרתו עובד נוסף, מר מריאש מיחאי, אשר סירב מלכתחילה לעבוד בעבודה האמורה בטענה שהוא ברזלן בהכשרתו, ולא טפסן. בשל סירובו נשאר התובע להמשיך בעבודה עם משאבת הבטון, ביחד עם חברו מר ג'יקו בודאה.

11.   התובע הצהיר בתצהירו שלקראת סיום העבודה הסביר לבעל הבית בשנית שאינו מסתדר עם הזרנוק והמשאבה, וכי הוא חושש להמשיך בעבודה האמורה, ואולם מוחמד איים על התובע שאם לא יבצע את העבודה בהתאם להוראה שקיבל, ישיבו לרומניה באופן מיידי. לשאלתו מדוע ויתרה פרץ מהנדסים על שירותיו של עובד מיומן בהפעלת המשאבה והזרנוק והסתפקה בעובד חסר ניסיון, השיב לו מוחמד שימשיך בעבודתו וישתוק.

12.   בתום העבודה, כשנגמר הבטון, היה צורך לנקות את צינורות המשאבה משאריות הבטון. לשם כך, נדרש התובע להוציא את זרנוק הבטון מקצה המשאבה, להחליפו בצינור מתכת, בקוטר צינורות המשאבה, למקם בצינור המשאבה ספוג ספוג במים ופקק פלסטיק באותו קוטר. לאחר מכן היה עליו לחבר את צינור המתכת בצידה השני של המשאבה ולחבר אותו לצינור קומפרסור האוויר ולחזקם בעזרת אטם גומי וחישוק מתכת, אשר חיברו את שני קצוות הצינורות.

13.   לאחר שקומפרסור האוויר הופעל במשך 15 דקות, עדיין נותרו בצינורות שאריות של בטון. ג'יקו התקשר באמצעות טלפון נייד לקבלן איגור, ששהה באותה עת למטה, והפעיל את מנוע המשאבה. איגור הורה להמשיך ולהפעיל את קומפרסור האוויר למשך 15 דקות נוספות, ואולם לאחר שעשו כן נוכחו לדעת שהבטון עדיין לא ירד. איגור הורה לג'יקו ולתובע להפסיק את פעולת קומפרסור האוויר, ולפתוח את החיבור בין שני הצינורות. ג'יקו הסביר לקבלן שמסוכן לפתוח את הצינורות מלמעלה, ואולם הקבלן התעקש שיעשו כן, טען בפניו שהדבר אינו מסוכן, וכי כך נהגו גם בעבר.

14.   בהתאם להוראתו של איגור, ניסו התובע וחברו לפתוח את החיבור בין הצינורות בזהירות רבה. חברו של התובע פתח את חישוק המתכת ונתן אותו לתובע על מנת שיניחו על הרצפה. לאחר מכן היה התובע אמור להחזיק גם הוא בקצה צינור המתכת. לאחר שהתובע הניח את החישוק, הסתובב חזרה כלפי צינור המשאבה אך בטרם הספיק לאחוז בצינור המתכת, פגע בו ראש הזרנוק. כתוצאה מכך הועף התובע למרחק של שניים - שלושה מטר ונחבט בבטון.

15.   התובע העריך שלמרות שפעולות המדחס הופסקה, נותר לחץ רב בזרנוק, אשר גרם לפגיעה. התובע הדגיש שעל גבי הזרנוק לא הותקן ברז לשחרור הלחץ, הברז הותקן רק לאחר התאונה, והעריך שאילו היה מותקן ברז שניתן לשחרר באמצעותו את הלחץ, היה שחרור הלחץ מונע את התאונה. עוד טען התובע בתצהירו, כי הן איגור, והן חיים המנהל, היו מודעים לכך שאין על הזרנוק ברז לשחרור הלחץ.

16.   התובע המשיך ותיאר בתצהירו שתוך כדי נפילתו נפלה הקסדה מראשו, ואולם למזלו עלה בידו לבלום את עצמו באמצעות כפות ידיו ולהניח את ראשו על זרועותיו.